הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. מִן הָדָא מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בָהּ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לְחַייְבוֹ מָמוֹן. אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן. מַה פְלִיגִין. בְּמָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה וְיֵשׁ מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה כָּךְ אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אף מכה אדם. פטור דממון דמכה אדם שאין בו אלא חיוב מיתה לא תחלוק בו בין שוגג למזיד דאפילו בשוגג שאין בו מיתה פטור מתשלומין הואיל ובמזיד איכא חיוב מיתה:
מה פליגין. כי פליגי ר''י ור''ל בממון אצל מכות ובשוגג אם הוא פטור מתשלומין:
אין ממון אצל מיתה. אפי' בשוגג דאיתקש למכה בהמה אבל יש ממון אצל מכות בשוגג דחייבי מלקיות לא איתקוש:
כך אין ממון אצל מכות. כדמפרש ר' אמי בבלייה טעמא דיליף ג''ש רשע רשע נאמר במחויבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר רשע במחויבי מכות והיה אם בן הכות הרשע:
מן הדא. מזה המקרא ילפינן דהקיש הכתוב מכה אדם למכה בהמה במכה בהמה משלם ובמכה אדם יומת ולא ישלם מקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה וכברייתא דתני דבי חזקיה בבבלי:
הכל מודים. ר''י ור''ל מודים שאין ממון אצל מיתה דאין מת ומשלם ואפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין:
מה מכה בהמה לא חלקתה בו בין שוגג למזיד לחייבו ממון. דמכה בהמה חייב בתשלומין לעולם אפי' בשוגג כדאמרי' בסוף כיצד הרגל אדם מועד לעולם וכדדריש התם מקרא יתירא פצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. וַאֲפִילוּ לֹא הִתְרוּ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מֵאַחַר שֶּׁאִילּוּ מַתְרִין בּוֹ לוֹקֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְאִלּוּ הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּתַנִּינָן. אֵילוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס. אִילּוּ הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִן הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע לָמַד רִבִּי מֵאִיר. וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ מַכּוֹת. וְעָֽנְשׁוּ אוֹתוֹ מָמוֹן. רַבָּנִין אָֽמְרִין לְחִידּוּשׁוֹ יָצָא הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. דָּבָר שֶׁהוּא יוֹצֵא בְחִידּוּשׁוֹ אֵין לוֹמְדִין מִמֶּנּוּ. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מִתְחַייֵב מִדִּיבּוּרוֹ. וְכָאן אָדָם מִתְחַייֵב מִדִּיבּוּרוֹ. הוֹאִיל וְכֵן אֵי אַתָּה לָמֵד מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר. כָּאן אֵין אַתְּ לָמֵד מִמֶּנּוּ לֹא עוֹנְשִׁין וְלֹא מַכּוֹת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוֹגֵג בְּחֵלֶב 16b מֵזִיד בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ לוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. וָכָא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. שְׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין. אַתְּ תּוֹפֵס אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַשָּׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' שמעון בן לקיש. פליג וס''ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין ואפילו לא התרו בו פטור מן התשלומין דמאחר שאלו היו מתרין בו לוקה ולא משלם כי לא התרו ביה נמי פטור מתשלומין:
מתני' וכו'. קשיא לר''ל דקתני בשוגג משלם ואלו התרו בו אינו לוקה בתמיה ואפ''ה משלם בשוגג:
פתר לה. ר''ל למתני' כר''מ דס''ל במס' מכות לוקה ומשלם גבי עדים זוממין שהעידוהו שחייב לחבירו ר' זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלם והילכך כי לא שייכא ביה מלקות אינו פטור מתשלומין ומתני' דהאוכל תרומה במזיד אפי' אתרו ביה ולוקה משלם את הקרן:
מתני' דהכא פליגא כו'. ומשני דמוקי לה נמי כר''מ ובדאתרו ביה. מן המוציא שם רע למד ר''מ. לומר דלוקה ומשלם כמו דמצינו במוציא ש''ר דמחייבינא ליה לתרוייהו כדכתיב ויסרו אותו זה מכות וענשו אותו מאה כסף ומיניה גמר ר''מ בכל מקום דלוקה ומשלם:
לחידושו יצא המוציא שם רע. כדמסיק שלא מצינו בכל מקום שיהא אדם מתחייב בדיבורו ואע''ג דעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבי מ''מ לא הוי חידוש כולי האי דע''י דיבורם היה נפסד זה המעידין עליו אבל במוציא ש''ר לא איתעביד מעשה בדיבורו אלא ע''י עדים:
הואיל וכן. דחידוש הוא:
כן אין את למד ממנו לא עונשין ולא מכות גרסינן וכן גרסי' במס' תרומות. וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר כך אין למידין ממנו לא לעונשין ולא למכות דאין למדין ממנו ג''כ שיהא לוקה ומשלם:
לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב שוגג בקרבן גרסינן. וכן הוא בתרומות אלא דשם גריס ר' אבהו בשם ר''ש בן לקיש ויש לפרש שם דלטעמייהו דרבנן דמפרש ר''ל פריך:
מזיד בחלב. שהזיד וידע שהוא חלב ושגג בקרבן שלא ידע שחייבין עליו קרבן:
מתרין בו. משום חלב ולוקה ומביא קרבן הואיל ושוגג בקרבן הוא דאלמא דמחייבינן ליה בשתי עונשין:
וכא. וה''נ נימא לוקה ומשלם וקשיא לר' יוחנן מדידיה אדידי':
ומשני ר' בון דכדי רשעתו כתיב. ומינה דרשינן דאין חייב משום שתי רשעיות והיינו דוקא בשני דברים שהן מסורין לב''ד כגון מלקות ותשלומין דבהכי איירי קרא בזה את תופס אחד מהן ולא שתיהן:
יצא דבר שמסור לשמים. יצא קרבן שעונש לשם שמים הוא ולא מסור לב''ד מחייבינן ליה לתרווייהו דלא מיעטיה קרא:
אי את למד ממנו דבר אחר. להתחייב בדיבור בשום מקום:
רִבִּי אִמִּי בַּבְלַייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מִיתָה וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מַכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כָּאן בְּנַעֲרָה כָּאן בְּבוֹגֶרֶת. נַעֲרָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מַכּוֹת. בּוֹגֶרֶת יֵשׁ לָהּ מַכּוֹת וְאֵין לָהּ קְנָס. וְאֵין לָהּ בּוֹשֶׁת וּפְגָם. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר שֶׁפִּיתְּתוֹ אוֹ שֶׁמָּחֲלָה לֹו. וְסָבַר נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה. בְּמָקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ מְשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וִישַׁלֵּם וְלֹא יִלָּקֶה כְעֵדִים זוֹמְמִין. כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן בְּעֵדִים זוֹמְמִין. מְשַׁלְּמִין וְאֵין לוֹקִין. וָכָא מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. טַעֲמָא דְרִבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. אֶת שֶׁמַּכּוֹתָיו יוֹצְאוֹת כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאָמַר לוֹ עֲמוֹד וְשַׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
וילקה וישלם וכו'. כדלעיל:
נתן בר הושעיה אמר. מהדר לעיל לתרץ רומיא דמתני' אהדדי:
כאן בנערה. מתני' דהכא בנערה דיש לה קנס ומשלם ואינו לוקה:
וכאן. מתני' דאלו הן הלוקין בבוגרת דאין לה קנס והילכך לוקה:
ואין לה בושת ופגם. בתמיה דהרי לא מיעט הכתוב בוגרת אלא מקנס דכתיב ביה נערה אבל בושת ופגם ודאי יש לה ואכתי ממון ומלקות איכא:
תיפתר שפיתתה גרסינן או שמחלה לו. כלומר דמתני' דמכות במפותה איירי וכיון דבוגרת בושתה ופגמה שלה שהרי יצאת מרשות האב במפותה דמדעתה עבדה או שמחלה לו אח''כ אין משלם כלום והילכך לוקה:
וסבר נתן בר הושעיא. הש''ס קאמר לה מדמוקי נתן בר הושעיא למתני' דמכות בבוגרת ולא מוקי לה בנערה ובשהתרו בו ומתני' דהכא בשלא התרו בו אלמא קסבר במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה הוא והילכך ע''כ מוקי לההיא מתני' בבוגרת ומפותה דלא שייכא גבה תשלומין כלל:
וישלם ולא ילקה כעדים זוממין. בניחותא הוא א''נ וילקה ולא ישלם גרסינן ומשני כעדים זוממין כלומר הואיל דאי אפשר לחייבו משום שתי רשעיות הילכך קאמר הא דמחייבינן ליה ברשעה אחת תשלומין הוא ולא מלקות משום דגמר מעדים זוממין:
בעדים זוממין משלמין ואין לוקין. דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין דמכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון:
וכא. וה''נ בכל מקום דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה:
אמר רבי יונה. דלא צריכא למילף מעדים זוממין אלא טעמא דרבי נתן בר הושעיה דמגופא דקרא יליף דמשלם ואינו לוקה:
כדי רשעתו. אמר קרא דמשמע את שמכותיו יוצאות ידי רשעתו גרסינן וכן הוא בתרומות כלומר שהמכות פוטרין ממנו חיובו ורשעתו שאינו חייב אלא מלקות בלבד:
יצא זה. שהוא חייב ג''כ בתשלומין שאומרים לו עמוד ושלם דאין המכות פוטרין אותו מממון חבירו ולחייבו בתרוייהו אי אפשר דכדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת וכו' הילכך משלם ואינו לוקה:
מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה דְאָמַר. מְשַׁלֵּם. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה וְאִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. פָּתַר לָהּ מֵזִיד בְּ[לֹא] הַתְרָאָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לא שַׁנְייָא. הִיא שׁוֹגֵג הִיא מֵזִיד. הִיא הִתְרוּ בוֹ הִיא לֹא הִתְרוּ בוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. לוֹקֶה וּמְשַּׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. דתרומות פליגא על ר''ל דקתני האוכל במזיד משלם ואמאי הא אין לוקה ומשלם דבשלמא ע''ד דנתן בר הושעיה דאמר כל היכא דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה ניחא וכן ע''ד דרבי יוחנן דאמר דבלא התראה משלם ואינו לוקה ניחא דמוקי למתני' במזיד ובלא התראה:
פתר לה מזיד בלא התראה גרסינן. וכן הוא בתרומות:
על דעתיה דר' שמעון בן לקיש. אלא לר''ל דלא שנייה היא אליביה בין שוגג למזיד דסבירא ליה אפי' חייבי מלקיות שוגגין פטורים מתשלומין אף על פי שאין בו מלקות וכן במזיד בלא התראה קשיא דאמאי משלם את הקרן:
פתר לה. ריש לקיש למתני' דתרומות נמי כר' מאיר דסבירא ליה לוקה ומשלם:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וַאֲפִילוּ 17a יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כִּדְמַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר. קְרַייָה דְּרִבִּי מֵאִיר. וְהָא כְתִיב אִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה. אֶלָּא מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חוֹמֶשׁ קָרְבָּן. וַאֲפִילוּ תֵימַר. חוֹמֶשׁ קָרְבָּו. קֶרֶן קָרְבָּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂיו תְּרוּמָה. אִילּוּ מִמַּה שֶׁאָכַל הָיָה מְשַׁלֵּם נִיחָא. וְעוֹד מֵהָדָא דְתַנֵּי. אָכַל תְּרוּמָה טְמֵיאָה מְשַׁלֵּם חוּלִין טְהוֹרִין. וְאִם שִׁילֵּם חוּלִין טְמֵאִין יָצָא. וְלֹא דְמֵי עֵצִים הוּא חַייָב לוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס. כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר קֶרֶן קְנָס. וְדִכְוָותָהּ חוֹמֶשׁ קְנָס. אֶלָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֵר. יָצָא וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. לֹא שֶׁיְּשַׁלֵּם מָמוֹן. וָכָא הַכֹּל הָיוּ בִכְלָל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קוֹדֶשׁ. יָצָא וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה שֶׁיְּשַׁלֵּם מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
וכא. וה''נ הכל היה בכלל וכל זר וגו' בין שוגג בין מזיד דחייב מלקות יצא אוכל בשגגה דכתיב ביה ואיש וגו' שישלם ממון והשתא לק''מ לר''ל דבפירוש רבתה התורה לתשלומין לענין שוגג דאיירי ביה כמו בעדים זוממין בענין דאיירי בהו:
לא שישלם ממון. כלומר דודאי לזה יצא מן הכלל לגלות ביה דהיכא דמיחייב תרתי ממונא משלם מילקא לא לקי:
כמה דאמר תמן. כמה דאמרי' בהאי תלמודא בריש מכות הכל היו בכלל לא תענה וגו' יצא עד זומם מן הכלל דכתיב ביה ועשיתם לו כאשר זמם וגו':
אלא רשב''ל כדעתיה. היינו טעמא דאוכל תרומה בשגגה משלם ממון אע''ג דכל חייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין:
כמה דאת אמר קרן קנס ודכוותה חומש קנס. מסקנת הקושיא היא דמאי שנא דחשבת לקרן קנס ולחומש קרבן ואמאי לא נימא דחומש ג''כ משום קנס הוא דרבתה התורה לאוכל בשגגה בקנס והדרא קושיא לדוכתה דלא הוי חומש קרבן וקשיא לר''ל היכי מתרץ לה לקרא:
ולא דמי עצים הוא חייב לו. בתמיה שהרי תרומה טמאה אינה עומדת אלא להסקה ואפ''ה משלם חולין טהורין ש''מ משום קנס הוא:
ועוד. ראיה דהתשלומין קנס מהדא דתני אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין כו' יצא. ובבבלי פ' האשה רבה דף צ' גריס אליבא דרבנן התם תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין:
אמר רבי יודן בר שלום וכו'. כלומר דמייתי ראיה שהקרן קנס דתנינן תמן פ''ו האוכל תרומה בשוגג אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין כדין תרומה שאם חזר ואכל התשלומין הרי הוא כאוכל תרומה ואילו ממה שאכל היה משלם ניחא הוי דלא היה קנס אבל השתא דמשלם חולין מתוקנין והן שוין יותר מדמי תרומה דנמכרת בזול שאינה נאכלת אלא לכהנים הרי קנס הוא דמשלם יותר ממה שהזיק:
ואפילו תימר חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה הא קרן ודאי קנס הוא והרי לר''ל לא שאני ליה בין ממון לקנס דאין משלם אצל מכות מדמוקי מתני' דהכא נמי כרבי מאיר:
חומש קרבן. שאני חומש דלכפרה בא כקרבן ולא משום חיוב תשלומין:
ואפילו יסבור רבי שמעון בן לקיש כל מתניתא דרבי מאיר. דאוקי למתני' דהכא ודתרומות הכל כר''מ אכתי קשה קרייה דרבי מאיר בתמיה וכי יכול לתרץ המקרא גם כן אליבא דרבי מאיר דהכתיב איש כי יאכל קדש בשגגה ישלם ולר''ל הא כל חייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source